כנעאן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

האם התובע נפגע, ביום 7.3.2008, בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק")? זוהי השאלה שבמוקד הכרעתנו.

התאונה

1.נסיבות התאונה, שאינן במחלוקת, תוארו בסעיף 3(א) לכתב התביעה, כהאי

לישנא:

"ביום 7.3.08, בשעה 14:10 או בסמוך לכך, התובע התכונן לצאת לנסיעה יחד עם בני משפחתו. הוא רוקן את תא המטען [של הרכב המנועי– ש"ס] מציוד משרדי שהיה בתוכו, העמיס את הציוד של הטיול ובעת שסגר את [מכסה – ש"ס] תא המטען לצורך התחלת הנסיעה, לפתע אצבע V של כף יד שמאל אשר הייתה צמודה לשמשה של תא המטען נתפסה בין השמשה לבין הכנף וכתוצאה מכך נקטעה האצבע הנ"ל ונגרמו לתובע נזקי גוף...".

אין חולק, כי התאונה קרתה בזמן שהרכב היה עומד וחונה, ומנועו כבוי.

טענות התובע

2.התובע טוען, בקליפת אגוז, כי במקרה דנן פעולת הסגירה של מכסה תא המטען הינה פעולה נלווית לשימוש ברכב, וזאת בשים לב לטיב המטען, היותו מטען פרטי, למגע הפיזי עם הרכב, לסמיכות הזמנים עד שלב הנסיעה, נחיצות הפעולה דנן לצורך התממשות הנסיעה ותכלית החוק.

פעולות לוואי אלה, הן חלק מדרך השימוש ברכב מנועי של "נסיעה ברכב".

טענות הנתבעת

3.הנתבעת טוענת, מנגד, כי התאונה אינה תאונת דרכים כמשמעה בחוק. התובע לא נפגע בתאונה עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. דרכי השימוש ברכב מנועי, שנקבעו בחוק, הן רשימה סגורה. הפעולה של סגירת מכסה תא המטען של רכב מנועי אינה "שימוש ברכב מנועי" כמשמעו בחוק. השימוש האמור אינו בבחינת "נסיעה ברכב" או דרך שימוש אחרת מדרכי השימוש שהוגדרו בחוק. ההבחנה בין "שימוש עיקרי" לבין "שימוש לוואי" ברכב, שהייתה קיימת בעבר במקומותינו, בוטלה, למעשה, עם קבלת תיקון מס' 8 לחוק.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

4.סעיף 1 לחוק מגדיר "תאונת דרכים" בזו הלשון:

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב מנועי".

וכן, המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 9 לחוק כדלקמן:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

5.בהלכה הפסוקה נקבע ,כי רשימת דרכי השימוש ברכב המנועי, שנקבעה בסעיף 1 לחוק, היא רשימה סגורה, וכי "ההבחנה בין "שימוש עיקרי" ל"שימוש לוואי" שנועדה להרחיב את הגדרת ה"שימוש ברכב" שוב אין לה נפקות, שכן ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של "דרכי השימוש לבין אלה שאינן בה" (רע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל, פסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימוס) א' ריבלין, 29.10.2007; וראו - רע"א 5099/05 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימוס) א' ריבלין, 4.2.2009).

דרך השימוש – נסיעה ברכב